בניתי מכונה שמייצרת תוכן לבד. היא עובדת. היא לא טובה.

התחיל כפרויקט סוף שבוע. נגמר אחרי שלושה שבועות אינטנסיביים.

בניתי פלטפורמה שכולה רצה בתוך קלוד, עם המון כלים מחוברים אליה: מודל לתמונות, מודל להנפשת וידאו, יצירת סאונד, ווייס-אובר, ובסוף גם עריכה. מכונת תוכן אוטומטית שמייצרת מיקרודרמות. אני אומר לה "בוא נעבור על פרק אחד, תייצר את פרק שתיים", והיא מייצרת.

זה עובד. טכנית זה באמת עובד.

האם אני מרגיש שזה טוב? ממש ממש לא. וזה המאמר.

ההבדל בין "עובד" לבין "טוב"

ההבחנה הזאת נשמעת קטנה והיא כל העניין. מכונה שמייצרת פרק שלם בלחיצה עושה בדיוק את מה שהבטיחו לה לעשות. היא לא עושה את מה שאתם באמת רוצים.

מה שחסר לה זה לא כוח חישוב ולא מודל טוב יותר. חסר לה קונטקסט אנושי: החוויה שלי כבן אדם, וההחלטות שאני מקבל בלי לשים לב שאני מקבל אותן.

הסרטון של אמא שלי

זה החלום הרטוב של המון אנשים, וגם שלי: לזרוק לסוכן תיקייה ולהגיד "קח את כל התמונות של אמא שלי, תעשה מזה סרטון".

עשיתי את זה. בסוף זה כן קרה. אבל זה לא לקח קליק אחד, בכלל לא.

כי איכשהו אני צריך להסביר למכונה שהתמונה הזאת בשחור-לבן והתמונה הזאת בספיה, ולכן הן שייכות לשתי תקופות שונות בחיים שלה. אני צריך להסביר לה מה זו תמונה טובה ומה לא. אני צריך להסביר לה מתי מגיע קאט ומתי דווקא להישאר.

איפה אנחנו באמת נמצאים

בפאנל שהנחיתי באוניברסיטת רייכמן עם עמיחי שקל, הוא נתן חלוקה שאני משתמש בה מאז כי היא פשוט מדויקת. שלוש רמות:

רוב מי שמתוסכל מ-AI תקוע ברמה הראשונה ומצפה לתוצאות של השלישית. זה לא שהוא עושה עבודה רעה, ולא שהמודל לא יודע. פשוט אלה שתי חיות שונות.

מה זה סקיל, ולמה זה משנה

סקיל הוא קובץ שמסביר לסוכן, שלב אחרי שלב, מה אנחנו רוצים שיקרה. בפעם הבאה שאתם מבקשים ממנו לערוך וידאו, הוא שולף את הקובץ הזה לבד ויודע מה הכוונה: לאילו כלים ללכת, מה סדר הפעולות, ומה ההעדפות שלכם.

כאן נמצא רוב הפער שאפשר לסגור היום. לא בהחלפת מודל, אלא בזה שמישהו טרח לכתוב מה הוא באמת רוצה. וזה עדיין ראשוני מאוד, גם אצלי.

ההחלטה היא העבודה

תסתכלו על עורך וידאו שיושב מול תיקייה מלאה בקבצים. הוא לא מתקשה טכנית. הוא מחליט: מה נכנס, מה נזרק, באיזו שנייה בדיוק לחתוך.

ההחלטות האלה נראות כמו שכל ישר, ולכן קל להניח שגם המכונה תגיע אליהן. היא לא. שכל ישר הוא הדבר הכי קשה להעביר, כי אף אחד לא כותב אותו.

AI Slop, ולמה זה עניין עסקי

ברגע שאתם מייצרים תוכן ב-AI והוא נראה כמו כל שאר התוכן ב-AI, יצרתם בדיוק כלום. הפיד כבר מוצף. עמיחי אמר את זה בפאנל בצורה הכי ברורה: הדרך היחידה להיבדל היא להביא משהו שקשה לזייף.

בפועל זה מתורגם לדברים ישנים מאוד: איך מספרים את הסיפור, מאיפה מצלמים, מה עושה התאורה, ומה בכלל הרגש שאמור לעבור. את הדברים האלה המודל יעשה גנרי. הטאץ' הוא לא שלו.

השיעור שהכי כאב לי

הגעתי לסטודיו מיתוג מוביל בתור מומחה ה-AI שאמור להניע שם את התהליכים. באתי אחרי שנתיים של יצירת תמונות לחברות ולארגונים, ובטוח שיש לי מה ללמד.

ואז ישבתי מול אנשי מקצוע עם 25 שנה, שעובדים מול אותן שלוש תוכנות ועושים את זה בצורה מופלאה. וקיבלתי שיעור בענווה.

הדרך שבה הם יודעים לתקשר עם המכונה, ולהגיע לתוצרים שאני לא יכולתי לחשוב עליהם, נבדלת ממני להבדיל אלפי הבדלות.

מה שהם הכניסו פנימה זה לא ידע בכלים. זה עשרים וחמש שנה של עין. המכונה הגדילה את זה, היא לא החליפה את זה.

ולכן הפער נהיה אדיר

קחו אדם שקיבל גישה למודל ואומרים לו "תייצר סרט". ולידו אדם שלמד קולנוע ארבע שנים, ואז מקבל את אותה גישה בדיוק.

לשני יש מכפיל כוח. זו המהפכה האמיתית, והיא הפוכה ממה שנהוג לספר: AI לא ביטל את הערך של הידע המקצועי, הוא הקפיץ אותו. מי שיודע מה הוא רוצה מקבל פי עשרה. מי שלא יודע מקבל תמונות גנריות שאף מותג לא יאשר.

אז מה כן לעשות

1. אל תהיו ב-FOMO

   כל ארבע דקות יוצא כלי חדש וזה לא ייגמר. להתקבע על כלי אחד וללמוד אותו לעומק שווה יותר מלגעת בעשרים.

2. אל תצפו, תעשו

   אם ראיתם טוטוריאל ולא נגעתם בזה באותו רגע, זה לא שווה כלום. קחו פרויקט אמיתי, אפילו בחינם, ותיתקעו בו.

3. תכתבו מה אתם רוצים

   רוב מה שנראה כמו מגבלה של המודל הוא קונטקסט שלא נמסר. סקיל אחד כתוב היטב מחליף עשרים פרומפטים.

4. תביאו את עצמכם פנימה

   החוויה שלכם, השיחה במסדרון, הרגע הקטן. זה החלק היחיד שאי אפשר לייצר בלחיצה, ולכן זה החלק היחיד שמבדיל.

מה שאני באמת חושב

אני לא מגיע מרקע טכנולוגי. עד לפני כמה שנים הייתי רחוק מזה כמה שאפשר, ואני עדיין מתרגל לזה שאנשים רואים בי אדם טכנולוגי.

אני לא יודע פוטושופ. מעולם לא הייתי טוב בציור, לא בשירה ולא בכתיבה. מה שהשתנה זה שיש לי היום דרך לתרגם את מה שאני רואה למשהו שאפשר להסתכל עליו, לדבר עליו ולשתף אותו. זה הדבר שהכי מרגש אותי בעולם הזה.

ולכן המסקנה שלי מהמכונה בת שלושת השבועות היא לא "אוטומציה לא עובדת". היא עובדת, והיא תשתפר. המסקנה היא שהחלק שנשאר בידיים שלנו הוא בדיוק החלק ששווה משהו: להחליט, לבחור, ולדעת מתי משהו טוב.

המכונה תייצר אינסוף. מי שיודע מה הוא רוצה יקבל מזה יצירה. מי שלא, יקבל אינסוף.