אם אני יכול - כולם יכולים.

הסיפור, בלי גלילה

התחלתי מסקרנות, לא מטכנולוגיה

לפני כמה שנים שקלתי עגבניות בחנות ירקות באשדוד. אני מספר את זה לא בתור אנקדוטה חמודה, אלא כי זו הנקודה שממנה כל השאר מקבל פרופורציה. לא הגעתי מרקע טכנולוגי, לא למדתי מדעי המחשב, ולא הייתה לי שום סיבה מיוחדת להאמין שאני אעמוד יום אחד מול אולם מלא ואסביר לאנשים איך עובדת בינה מלאכותית.

מה שכן היה לי זה סקרנות שלא ידעה להתמקד. תמיד נמשכתי להרבה תחומים במקביל, וזה נחשב במשך שנים לחיסרון. למדתי תואר ראשון בתקשורת באוניברסיטת רייכמן, עם התמחות באינטראקציה בין אדם למחשב - HCI - וגם שם, מה שעניין אותי לא היה המכונה עצמה אלא מה קורה לאנשים כשהם פוגשים אותה.

נקודת המפנה

ואז ChatGPT הגיע, ומשהו התהפך. בזמן שלמדתי והרציתי על טכנולוגיות קצה, ניסוי יומיומי הפך בלי ששמתי לב לכיוון מקצועי. אבל הדבר החשוב שהבנתי אז לא היה טכני בכלל: לא מספיק להכיר כלי חדש. צריך לדעת לתרגם אותו לאנשים - לשפה שלהם, לעבודה שלהם, לחששות שלהם.

זה נשמע כמו משפט שיווקי, אבל זו למעשה כל העבודה. הפער ברוב הארגונים אף פעם לא היה ידע. הוא ביטחון להתחיל, וחשש - לפעמים מוצדק - שמשהו כאן מאיים על מה שהם יודעים לעשות טוב.

מהניסוי לדרך עבודה

בסטודיו מיתוג הובלתי את תהליכי ה-AI: הרצאות, סדנאות, ליווי מחלקות ובניית כלים פנימיים. שם קיבלתי את השיעור הראשון שלי בענווה. ישבתי מול אנשי מקצוע עם עשרות שנות ניסיון, והדרך שבה הם ידעו לתקשר עם המכונה הביאה תוצרים שאני לא יכולתי לחשוב עליהם. זה מה שלימד אותי שהעין והניסיון של המשתמש הם לא מה שהמודל מחליף - הם מה שהמודל מכפיל.

למדתי שם עוד משהו שאני חוזר עליו בכל ארגון: הטמעה אמיתית לא מתחילה במודל. היא מתחילה באנשים, ובשאלה איפה בעבודה שלהם נשרף זמן על משהו שאף אחד לא אוהב לעשות.

סגירת מעגל ברייכמן

חזרתי לרייכמן, הפעם מהצד השני של הכיתה. במקום שבו הייתי סטודנט אני מלמד היום איך ללמוד, ליצור ולבנות עם מודלי שפה ותמונה. יש בזה משהו שסוגר מעגל, אבל יותר מזה - זה המקום שבו אני הכי רואה את ההבדל בין להכיר כלי לבין לדעת לחשוב איתו.

היום

היום אני עובד כחברה של אדם אחד, לצד בוטים וסוכנים. אני מרצה, מלווה ארגונים בהטמעה, ויוצר תוכן גנרטיבי בעצמי - קליפים, קמפיינים ועולמות חזותיים שנבנים מאפס בלי מאגרי תמונות ובלי צילום. חוסר המיקוד שפעם נחשב חיסרון הוא היום בדיוק מה שמאפשר לי לתת שירות כמעט בכל דבר.

הסיפור הזה לא מוכיח שאני מיוחד. הוא פותח דלת למי שלא הגיע מרקע טכנולוגי ומוכן לנסות. זו גם הסיבה שאני עדיין אומר את המשפט הזה בכל הרצאה: זה לא על טכנולוגיה. זה תמיד על אנשים.