Claude Code
מה למדתי מניסיונות לייצר תוכן אוטומטית עם קלוד
שנה של ניסיונות לאוטמט ייצור תוכן עם קלוד ועם Claude Code: הרבה מהם עבדו טכנית ונכשלו בפועל. הנה למה, ומה כן החזיק.
בשנה האחרונה ניסיתי לאוטמט חלקים מייצור התוכן שלי עם קלוד. חלק מזה עובד היום כל יום, וחלק זרקתי אחרי שבועיים.
המדריך הזה הוא בעיקר על החלק השני, כי ממנו למדתי יותר.
הכישלון הראשון: אוטומציה שמייצרת תוכן שאף אחד לא רוצה
הניסיון הראשון היה הכי מפתה: מערכת שמקבלת נושא ומוציאה פוסט מוכן. היא עבדה. היא הוציאה פוסטים תקינים לחלוטין.
ולא פרסמתי אף אחד מהם.
הפוסטים היו נכונים וחסרי טעם. הם לא היו שגויים, הם פשוט לא היו שלי. וגרוע מזה: הזמן שלקח לי לתקן אותם היה ארוך מהזמן שהיה לוקח לי לכתוב מאפס, כי לערוך טקסט זר קשה יותר מלכתוב טקסט משלך.
מה השתנה כשהפסקתי לבקש תוצר
הנקודה שבה זה התהפך הייתה כשהפסקתי לבקש "תכתוב לי פוסט" והתחלתי לבקש חומר גלם מובנה.
במקום פוסט מוכן, ביקשתי: מה שלוש הזוויות המעניינות כאן, מה המספר הכי מפתיע, ומה הדבר שאני אומר שסותר את מה שכולם אומרים. את הכתיבה עשיתי אני, בעשירית מהזמן, כי כבר היה לי במה לאחוז.
המודל טוב בהרבה במציאת הזווית מאשר בכתיבת המשפט. השתמשו בו לחלק שהוא טוב בו.
הכישלון השני: הפרומפט המושלם
בשלב מסוים היה לי פרומפט ענק שהכיל את כל כללי הכתיבה שלי. הוא היה מרשים ולא עבד היטב, משתי סיבות.
- הוא היה ארוך מדי מכדי שאזכור מה בדיוק יש בו, אז לא ידעתי מה לתקן כשהתוצאה יצאה לא טובה.
- הוא חי בהעתק-הדבק. בכל פעם שהשתפרתי, הייתי צריך לזכור לעדכן אותו בכל מקום שבו הדבקתי אותו קודם.
מה שהחליף אותו: קבצי סקיל של Claude Code במקום פרומפטים. קובץ אחד לכל משימה, שיושב במקום אחד, עם תיאור שאומר מתי להשתמש בו. אני מעדכן אותו פעם אחת והוא מעודכן בכל מקום.
מה כן החזיק: שלוש אוטומציות שעובדות היום
1. הפיכת חומר גולמי למבנה
תמלול של שיחה, מאמר ארוך, תרשומת מפגש. המודל מצוין בלהפוך ערימה לרשימה מסודרת של נקודות. זה חוסך לי שעות בשבוע וכמעט לא דורש עריכה, כי אין כאן קול או טעם, רק מבנה.
2. תיעוד תוך כדי עבודה
אחרי כל סשן עבודה משמעותי, נוצר סיכום של מה נעשה, מה נשבר ומה למדנו. זה נשמע כמו ניהול משרד, אבל בפועל זה מייצר מאגר של קייס-סטאדיז אמיתיים - שאחר כך הופכים לתוכן, לשיעורים ולמדריכים.
3. בדיקות ואימות
השימוש הכי לא סקסי והכי משתלם. "תעבור על זה ותגיד לי מה לא עקבי", "תבדוק שכל הקישורים עובדים", "תמצא את המקומות שבהם המספרים לא מסתדרים". המודל טוב בזה, וזאת עבודה שאני שונא.
ההבחנה שלוקח זמן להפנים
אחרי כל הניסיונות, החלוקה שנשארה לי היא זו:
| תן למודל | תשמור לעצמך |
|---|---|
| מבנה, סידור, המרה בין פורמטים | הקול והטעם |
| מציאת זוויות ואפשרויות | ההחלטה איזו זווית |
| בדיקות, עקביות, איתור סתירות | מה בכלל שווה לפרסם |
| טיוטה ראשונה של משהו טכני | המשפט הראשון של משהו אישי |
העמודה הימנית היא לא רגש ולא אגו. היא פשוט החלק שבו הפלט של מודל הוא ממוצע של מה שכולם כותבים, וממוצע זה בדיוק מה שאף אחד לא זוכר.
מלכודת אחרונה: להתאהב במערכת
בניתי כמה מערכות אוטומציה שהיו מעניינות יותר מהתוכן שהן ייצרו. זה קורה, ושווה לשים לב לזה.
הבדיקה שאני עושה לעצמי עכשיו: אם המערכת הזאת תפסיק לעבוד מחר, מה אאבד? אם התשובה היא "שעה בשבוע", היא שווה. אם התשובה היא "את התחושה שאני מתקדם", היא לא.
מאיפה הייתי מתחיל היום
- בחרו משימה חוזרת ומשעממת שאתם עושים כבר, לא משימה חדשה שאתם רוצים להתחיל.
- תנו למודל את החלק המבני שלה, לא את החלק היצירתי.
- הריצו שבועיים. אם עדיין אתם עורכים כבד, זו לא המשימה הנכונה.
- רק כשזה מחזיק, הפכו את זה לקובץ סקיל שיושב במקום קבוע.
רוב האנשים מתחילים מהסוף - בונים מערכת מפוארת למשימה שהם עוד לא עושים. זה כמעט תמיד נגמר בתיקייה נטושה.